ALLIN > קהילה > מורשת ונוסטלגיה > רביעי נוסטלגי: קולנוע דגניה בנווה עמל

רביעי נוסטלגי: קולנוע דגניה בנווה עמל

רביעי נוסטלגי: קולנוע דגניה בנווה עמל

בכל שבוע נחזור אחורה במנהרת הזמן וניזכר במקומות ובאנשים שעשו היסטוריה בהרצליה. והפעם: בית הקולנוע "דגניה" בשכונת נווה עמל.

הדור הצעיר של ימינו כבר לא יכיר את בית הקולנוע "דגניה" בנווה עמל בהרצליה, שהוקם בתחילת שנות ה-60' וכעבור כ-30 שנה נבנו על חורבותיו בנייני מגורים.

לפני שהרצליה התמלאה במסעדות, ברים ומקומות בילוי, דגניה היה אחד המקומות היחידים בו בילו זוגות צעירים שרצו למצוא פינה רומנטית ושקטה מחוץ לבית ההורים. עד היום בתי קולנוע נחשבים לבילוי זוגי אידיאלי, הרי מה יותר רומנטי משתי כורסאות צמודות, חושך מוחלט ועלילה סוחטת דמעות ברקע?

אביה של נחמה צמח, אבי יעקב, היה אחד השותפים בבית הקולנוע המיתולוגי בנווה עמל. "תקופת הבנייה הייתה עבורנו, כילדים, תחילתה של הרפתקה. לקחנו חלק בעשייה, היינו הולכים בשעות אחר הצהריים לראות עד כמה התקדמה הבנייה. היו מכונות הקרנה משוכללות שהוזמנו מארץ רחוקה, הוקמה במה עם אקרן חדשני ומסך קטיפתי שנסגר ונפתח בלחיצת כפתור, האולם אויש בכיסאות עץ אלון. חיכינו בקוצר רוח לראות את מפעל החיים הזה קורם עור וגידים".

מי ביקר בבית הקולנוע?

"תושבי עמל כמובן, אבל גם תושבים מכל הרצליה, ואפילו רעננה, הוד השרון ורמת השרון. הז'אנר שהביא את הקהל הגדול ביותר היה סרטי בורקס, אבל אנשים הגיעו לצפות גם בסרטי איכות, מתח, דרמה, קומדיה, מוזיקה ומערבונים".

בכל יום הקרינו סרט בשעה ארבע אחה"צ ובשעה שבע בערב, כאשר בארבע נערכה הקרנה מיוחדת לילדים של סרטים לגילאים צעירים. כשעידן הטלוויזיה הגיע, אנשים החלו להמעיט בהגעה לבית הקולנוע. "כאשר העסק הפסיק להיות רווחי החליטו לסגור אותו, אבל נותרו המון חוויות וזיכרונות נפלאים", מספרת נחמה.

"התמזל מזלי לחוות חוויות כאלה, להיכנס לאולם לא רק דרך דלת הכניסה כאחת מכולם, אלא גם להציץ דרך החריץ של מכונת ההקרנה, לעמוד לצידו של יואל המסריט המיתולוגי, ללמוד להפעיל את המכונות, להטעין אותן במקלות פחם, ולשמוע את הקהל צוהל משמחה, צורח מפחד, ורוטן בקללות על סרט שנקטע בשל תקלה".

בית הקולנוע היה מקום מפגש רומנטי?

"הוא היה מקום נפלא להיות בו אוהבים ואהובים. זוגות חיפשו, מלבד חוויית הקולנוע, גם מקום אפלולי לנשיקה וחיבוק. תמיד הכרטיסים המבוקשים היו בקצוות ולא ליד פתח הכניסה לאולם, כי בכל פעם שהווילון הוסט הם נתקפו בבהלה שמא מישהו ראה אותם. גם הסרטים הרומנטיים העצימו את ההתרגשות והיו שיעור טוב למתחילים ברומנטיקה ואהבה".

מאת: נעה צימר | צילום: פרטי

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט