ALLIN > בלוגים > זוגיות ומשפחה > ילדים זה ביג פאן: האם המשחקים בבית שייכים לכול הילדים או שלא?

ילדים זה ביג פאן: האם המשחקים בבית שייכים לכול הילדים או שלא?

ילדים זה ביג פאן: האם המשחקים בבית שייכים לכול הילדים או שלא?

כשיש משפחה של יותר מילד אחד קיימת סיטואציה מוכרת של ויכוחים על משחקים. נשאלת השאלה החינוכית האם "זכותו" של ילד שיהיו לו משחקים משלו, או שכל המשחקים שבבית הם של כולם.

על פי השקפתי, צריך לאפשר שבבית יהיו משחקים אישיים וגם משחקים משותפים. לדוגמה, אם ילד קיבל משחק שהוא מאד אוהב ליום ההולדת שלו – זה המשחק שלו והוא צריך לבחור מתי הוא משתף את אחיו. לעומת זאת, יש משחקים, שאנחנו כהורים קונים לבית כמו משחקי הרכבה.

כשמתעוררת אצלי בבית מריבה על משחק ש"שייך לבית", אני מציעה לעשות הגרלת אבן נייר ומספריים, שלפיה ייקבע מי הראשון. כל ילד מקבל זמן שווה לשחק עם המשחק הנחשק והוא יכול לבחור אם לשתף בכך את אחיו. זכותו גם לא. כך לומדים שיחס גורר יחס: אם אשתף את האחר – יש סיכוי שהוא ישתף גם אותי.

בגיל מבוגר יותר, כשהמשחקים הופכים להיות משחקי מסך או צפיה בתוכניות טלוויזיה, הילדים לומדים שכל אחד בתורו בוחר תוכנית. השני יכול להישאר ולצפות בתוכנית שאחיו בחר, או ללכת ולעשות משהו אחר – ואחר כך תורו יהיה לבחור תוכנית.

הטיפ שלי: הילד לא חייב לשתף את אחיו בכל דבר. לפעמים הוא רוצה להרגיש שיש דברים שהם שלו, והוא אחראי עליהם, וזה בסדר. לעומת זאת, יש דברים משותפים, אותם הוא צריך לדעת לחלוק.

צילום: יח"צ 

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט